ביבאר נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י שמגר חב' לניהול תביעות

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו למכוניתו של התובע בתאונת דרכים שאירעה ביום (להלן: "התאונה").

2.התובעת הינה היורשת של מר ביבאר והאב ביבאר ז"ל (להלן: "המנוח"), מי שהיה בעל רכב מספר רישוי 2626229 ונהג ברכב בעת התרחשות התאונה (להלן: "רכב המנוח").

הנתבעת הינה מבטחת, בבטוח צד ג', בעת התרחשות התאונה הנטענת של רכב מספר רישוי 7919706. ברכב זה נהג על פי הנטען מר סעיד נאטור (להלן: "מר נאטור" ו "רכב המבוטח" בהתאמה).

יצויין כי מר נאטור מאשר את קיוהמ של התאונה על פיה נטען על ידי התובעת והמנוח ואת אחריותו להתרחשותה. הוא מסר תצהיר מטעם התביעה ונחקר חקירה נגדית אודותיו.

3.התביעה טוענת כי ביום 11.2.07, בשעה 20:00 או בסמוךלכך, נסע המנוח מרכבו בכביש צדדי צר המחבר בין אבו סנאן לג'ת. בכיוון הנגדי הגיע מר נאטור והג ברכב המבוטח. מר נאטור סטה ממסלול נסיעתו ופגע עם מכוניתו בחלק השמאלי של רכבו של המנוח. המנוח טוען כי סטה ימינה, פגע בחפצים בצד הדרך ואז סטה שמאלה ופגע במעקה השמאלי מאבן.

4.הנתבעת, המבטחת מכחישה את אירוע התאונה לאור סתירות נטענות בין ממצאיה לביןדרסאות הצדדים. לשיטתה חשדה התעורר נוכח העדר התאמה בין מקודי הפגיעה המדווחים על ידי מר נאטור למוקדי הפגיעה אשר הופיעו בדרישת המנוח.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים בפניי, עיינתי במסמכים שהוגשו הנני וקובעת כי אופן התרחשות התאונה כנטען על ידי התביעה הוכח לפני במידה הנדרשת במשפט אזרחי, בין היתר מהטעמים שיפורטו.

6.השאלה המתעוררת הינה ביחס למוקד הפגיעה הימני קדמי בר\ב המנוח. על פי גרסת התביעה, כפי שפורטה רכב המנוח הוסט ימינה בעקבות הפגיעה בחלקו השמאלי הקדמי, הוא נתקל בדבר מה והוסט שמאלה אז פגע בגדר האבן ונפגע בחלקו השמאלי. הנתבעת שלחה חוקר לחקור את האירוע ואכן, פגיעה בצד הימני לא מופיעה בהודעה החתומה בפניו אשר נתן מר נאטור. מר נאטור מציין על פי אותו מסמך-

"אני פגעתי בו בצד שמאל הוא לא יכל להשתלט על ההגה ואז הוא נכנס במעקה ביטון הוא סטה שמאלה ונכנס במעקה."

כלומר, הוא ראה כי המנוח אינו מצליח להשתלט על נסיעת הרכב ואין בכל האמור סתירה לנטען כי בסופו של דבר נכנס במעקה מצד שמאל. אין בכך סתירה לנטען כי בדרך, בפגע תחילה בצד ימין.

7.גם המנוח נחקר על ידי החוקר וקיים הודעה חתומה לכאורה. הוא מתאר את ההתרחשות-

"במהלך הנסיעה רכב שהגיע מכיוון גת לכיוון אבו סנאן סטה לכיוון שלי ניסתי לברוח ימינה הרכב פגע ברכבי ואז איבדתי שליטה על הרכב ופגעתי בחומה קטנה ואחרי כן הרכב סטה שמאלה ופגע בחומה של הגשר ופגע גם במדרכה."

8.אין להתעלם מכך כי מר נאטור שינה גרסתו ובבית המשפט העיד כי המנוח פגע במעקה, למעשה ימני בכיוון נסיעתו של המנוח. אולם, יש לקרוא את הדברים במכלול ולראות כי תחילה השיב כמה פעמים איני זוכר באיזה מעקה פגע.

9.אני מוצאת הגיון באופן התרחשות התאונה על פי המתואר. מר נאטור מתאר הן בפני החוקר והן בבית המשפט כי נסע בחושך והגיע לואדי החוצה את הדרך הצדדית בה נסעו. הדרך הייתה מכוסה אבנים ובוץ והוא החליט לסטות שמאלה על מנת שלא לעבור דרך אותו מכשול. בסטייה שמאלה הוא פגע בחלק השמאלי של מכונית המנוח אשר באה מולו. אציין כי בפני החוקר הוא אומר "סטיתי ימינה" אמריה שאין בה הגיון שכן אם סטה ימינה כיצד התנגש במכונית אשר באה מולו? ל צריכות להילקח בערבון מוגבל. נמצא כי אמירותיו לגבי ימין ושמאל צריכות להיבחן בזהירות. עוד יש לציין כי ההודאה בפני החוקר נרשמה כאילו נאמרה כולה מפיו של הנחקר, במקרה זה מר נאטור, לא מצוינות שאלות. כך שלא ניתן לדעת איזה פרט נאמר ביוזמתו של הנחקר ואיזה כאישור לגרסה שמציג החוקר.

10.פגיעה בחלק הקדמי ימני של מכונית המנוח הגיוני כי גורמת תחילה לסטייה ימינה ולא שמאלה. כמו כן הגיוני יותר כי המנוח יבקש במידה וראוה את סטיית מר נאטור לנתיבו לנסות ו"לברוח" ימינה, לא שמאלה. אם פנה ימינה ונתקל בדבר מה, אכן סביר כי מכוניתו תסטה שמאלה. מר נאטור לא רואה את הפגיעה בצד ימין אלא את איבוד השליטה והעצירה סופו של דבר במעקה בצד שמאל.

11.איני מוצאת כי בסתירה לכאורה בהודאות בפני החקורים בדבר שעת התאונה יש די על מנת לקבוע כי גרסת הנהגים בדויה. המנוח אמר על פי אותה הודאה כי התאונה הייתה בין 12:00 ל-18:00 ואילו מר נאטור מסר כי התאונה הייתה בערך ב20:00-21:00. יצוין כי בחקירתו הנגדית סייג האמור ואמר כי יוכל להיות גם ב-19:00. כפי שהזכרתי לעיל ההודאות אינן מציינות כלל את השאלות, על אף כי ברור מתוכנן כי נשאלו שאלות והדברים נרשמו כמענה לשאלות. איני מוצאת כי מדובר בסתירה שיש בה כדי לשנות את קביעתי. נכון הדבר במיוחד כאשר עדותו של מר נאטור הותירה בעיני רושם מהימן.

12.לפיכך הנני קובעת כי הוכח לפני במדיה הנדרשת במשפט אזרחי כי התאונה ארעה כמתואר בתביעה.

13.הנני מאמצת את חוות דעת השמאי מטעם התובעת. השמאי נחקר בחקירה נגדית ולא מצאתי כי נפל בעדותו דבר שיש בו כדי הלביא לסתירת חוות הדעת.

14.לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתבוע את סכום הנזק, בגין אובדן מוחלט, על פי חוות דעת השמאי בסך של 28,300 ₪ בצירוף הוצאות שכ"ט השמאי בסך של 900 ₪ (ללא מע"מ מאחר ומדבר ברכב מסחרי).